מספר זיהוי הממטרה - היסטוריה קצרה

פול סינקאליה, מנהל כללי, הברית הבינלאומית לכיבוי אש בע"מ

חלפו יותר מ-20 שנה מאז שתקן NFPA 13 של האיגוד הלאומי להגנה מפני אש, התקן להתקנת מערכות ספרינקלרים, חייב את השימוש בסימונים אלפאנומריים על כל הספרינקלרים כאמצעי לזיהוי מאפייני התפעול שלהם. סימונים אלה, המכונים כיום בדרך כלל מספר זיהוי ספרינקלרים (SIN), נפוצים כמעט בכל רחבי קנדה, ארצות הברית ומספר מדינות אחרות בהן אומץ תקן NFPA 13. עם זאת, רבים המסתמכים על ה-SIN כחלק מתפקידם בתכנון, התקנה, בדיקה ו/או תחזוקה של מערכות ספרינקלרים לרוב אינם מודעים ליתרונות ולהיסטוריה העומדת מאחורי מערכת פשוטה זו.

מספר זיהוי הממטרה (SIN)

SIN הוא קוד אלפאנומרי בן ארבע עד שש תווים הכולל אות גדולה אחת או שתיים באנגלית ואחריה שלוש או ארבע ספרות, המונח פיזית על הממטרה, לרוב על מפזר המים, למרות ש-NFPA 13 אינו דורש שהוא יהיה ממוקם שם. דוגמאות אופייניות ל-SIN יכולות לכלול: L414 או BD1423.

תווי ה-SIN (אותיות) מזהים את יצרן הממטרות. שלושת או ארבעת המספרים הבאים מסופקים על ידי היצרן באופן המתאים ביותר לצרכיהם. חלק מהיצרנים משתמשים במספרים כדי לייצג מאפייני ממטרות ספציפיים בקווי המוצרים שלהם, אחרים משתמשים בהם אך ורק כמספר קטלוגי. איור 1 להלן ממחיש את היישום הפיזי של ה-SIN במספר סוגי ממטרות.

איור 1: מיקום של מספר SIN אופייניים על מתזים (תמונות באדיבות JCI, Reliable, ו-IFSA)

אבל בלי קשר לאופן שבו כל יצרן בוחר לנהל את תוכנית מספר זיהוי הממטרות שלו באופן פנימי, המטרה של מערכת גמישה זו זהה: להבטיח בחירה ויישום נכונים של כל ממטרה.

מה גרם להתפתחות ה-SIN?

תעשיית מתזים לכיבוי אש לא נתפסת לעתים קרובות כ"משבשת" או חדשנית באופן קיצוני. ולמען ההגינות, הרוב המכריע של המתזים המותקנים כיום לא נראים שונים בהרבה מחלק מהעיצובים המקוריים הרשומים כפטנט. יתר על כן, במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, רוב התפתחות ראשי המתזים הוגבלה לשיפורים בייצור, באמינות ובאיכות. לא בדיוק דברים סקסיים.

עם זאת, עד שנות ה-50, עם מחקר מתמשך למניעת אובדן ורקורד הולך וגדל של בקרת אש מוצלחת, תעשיית מתזים לכיבוי אש הגיעה למסקנה מכרעת; פריקת מתזים לכיבוי אש המכוונה למקור האש היא פשוט יעילה יותר. מה שהוביל בתורו לפיתוח מתזים סטנדרטיים זקופים (SSU) ותלויים (SSP) בקוטר ½ אינץ' K-5.6 (K-80) שהפכו לבסיס לתכנון שעדיין נמצא בשימוש נרחב עד היום. אך עד שנות ה-70, שינויים בשיטות התעשייתיות, ובמיוחד באחסון במחסנים, ועניין גובר במתזים ככלי בטיחות חיים גילו כי למתז "התרסיס הסטנדרטי" היו מגבלות כאשר נעשה בו שימוש בניסיון להגן על האתגרים המתפתחים ויעדי בטיחות אש חדשים.

בתגובה, תעשיית הממטרות החלה לפתח מוצרים חדשים המשלבים תגובה מהירה יותר, מאפייני פריקה מיוחדים, ולעתים קרובות גדלים נומינליים גדולים יותר, שיצרו יכולות משופרות המתאימות יותר להגנה מפני הסכנות המתפתחות. עם זאת, בעוד שמוצרים חדשים אלה הדגימו את היישום המוצלח של טכנולוגיית ממטרות כיבוי אש כדי לעמוד באתגרים, כל המוצרים החדשים הללו יצרו מערכת חדשה של בעיות עבור אנשי מקצוע בשטח.

עד לנקודה זו, מתזים מסוג SSU ו-SSP היו ניתנים להחלפה במידה רבה, כל עוד המתקינים בחרו באותו כיוון ודירוג טמפרטורה. אך חידושי המתזים הייעודיים הללו דרשו ממתכננים, מתקינים, רגולטורים ומתחזקים להיות מסוגלים לזהות ולאשר בקלות שהמתז הנכון נבחר והותקן כראוי.

תקן NFPA 13 להתקנת מערכות מתזים ביקש לטפל במגוון ההולך וגדל של מתזים על ידי דרישה מהיצרנים לספק אמצעי זיהוי חזותי הכוללים התקנת פינים למסיטים, הוספת סימונים על מסגרות המתזים וחובה על מתזים בעלי פתחים גדולים יותר להשתמש בחיבורי הברגה גדולים יותר. (ראה איורים 2 ו-3)

איור 2: טבלה 2-2.2, NFPA 13 (מהדורת 1994)

איור 3: איור כללי של מתזים לכיבוי אש עם סימוני מסגרת לפי גודל פתח ופינים שיוצרו לפני 2001 (צילום באדיבות תאגיד ויקינג)

אבל שיטה זו של סימון וזיהוי של ממטרות התבררה כלא מעשית במידה רבה, שכן רבות מהממטרות החדשות שילבו לעתים קרובות יותר מתכונה אחת בלבד, מעבר למה שנחשב בעבר "סטנדרטי". חייבת להיות דרך טובה יותר.

במהלך מחזור הניסוח של מהדורת 1999 של NFPA 13, ועדת הממטרות הגתה מתודולוגיה של מספור מקודד שתאפשר זיהוי של קריטריונים מרכזיים לביצועי הממטרות (גורם K, כיוון, תגובתיות וכו') שלדעתם יוכלו להיות מיושמים באופן אחיד בכל תעשיית הממטרות. אך מהר מאוד התברר שמערכת קידוד מובנית שכזו לא תהיה ישימה. כבר היו הבדלים משמעותיים בין יצרנים שבהם המוצרים הייעודיים החדשים שלהם הפכו את הקידוד כמעט לבלתי אפשרי. וזה היה לפני שניסו ליצור מספיק מקום בתוך מערכת זו כדי להתחשב בחידושים עתידיים, התיישנות וכל הבדל נוכחי או עתידי בתקני אישור המוצר.

כתוצאה מכך, ועדת הממטרות הגבילה את יישום הכינויים האלפאנומריים הייחודיים להבדלים מרכזיים בביצועי הממטרות כגון גודל פתח, סיווג תגובה, מאפייני דפוס ריסוס, לחץ עבודה מרבי וכו'. היקף מצומצם זה מאפשר גם ליצרנים להשתמש באותם SINs עבור קבוצות של מוצרים שהיו להם רק שינויים קלים בתכונות כמו גימורים, דירוגי טמפרטורת הפעלה ו/או סוגי חיבורים עם הברגה. עם זאת, המערכת מאפשרת לכל יצרן לפתח ולהשתמש במערכת מספור המתאימה לו ביותר. לדוגמה, דגם AB120 יכול להיות מתז ריסוס זקוף K-5.6 (K-80 מטרי) בתגובה סטנדרטית של יצרן אחד, בעוד שדגם BC120 יכול להיות מתז ריסוס תלוי K-14 (K-200 מטרי) של יצרן אחר.

החטא היום

יצרני ספרינקלרים רושמים קודים בני אות אחת או שתיים בברית הבינלאומית לכיבוי אש, המשמשת כמרכז מידע בתעשייה עבור תוכנית זו. אך ישנן מספר מגבלות. ראשית, ישנם מספר קבוצות תווים האסורות משום שהשימוש בהן עלול לגרום לבלבול אם משתמשים בהן בשילוב עם ראשי תיבות וקיצורים מקובלים בתעשייה - עיינו ברשימה הנוכחית של תווי SIN האסורים במדריך התווים SIN.

שנית, לאחר שצירוף תווים SIN נרשם והוחל על מתז, סט תווים זה הופך לרכוש קבוע של היצרן המתאים. שלישית, יצרנים מוגבלים לכינויי תווים של שתי אותיות לכל היותר. ובעוד שזו נותרה המדיניות הנוכחית, ה-IFSA עוקבת אחר שינויים וקונסולידציה בתעשיית מתזות הכיבוי, שהובילו לכך שכמה מערכי תווים רשומים הפכו לרדומים בעוד שאחרים נצברו על ידי יצרנים באמצעות רכישות של תאגידים. שינויים כאלה מתעדכנים באופן שגרתי כדי לאפשר לאנשי מקצוע בתחום המתזים לזהות ביתר קלות את היצרנים הרשומים במקור, וכאשר רלוונטי, את יורשיהם.

עתיד החטא

נכון למרץ 2023, נרשמו 132 צירופי אותיות SIN ב-IFSA. מתוכם, 73 נמצאים בשימוש פעיל עם ממטרות בייצור הרשומות על ידי UL Solutions ו/או מאושרות על ידי FM Approvals, כאשר מספר אחרים נמצאים כעת בתהליך קבלת הסמכת מוצר. מבחינה היסטורית, ישנם כ-4 רישומי אותיות SIN חדשים מדי שנה. הרשימה המלאה והעדכנית של רישומי אותיות SIN זמינה במדריך תווי SIN.

מגמות אלו כמעט בוודאות יימשכו. תעשיית מתזים לכיבוי אש עדיין צומחת, במיוחד כאשר מדינות ברחבי העולם ממשיכות להוסיף ולהרחיב את השימוש בהגנה מפני מתזים במסגרת חוקי הבנייה שלהן. ובוודאי יהיו יצרנים חדשים וחדשנות נוספת גם בטכנולוגיית מתזים. לאחר 20 שנה, מערכת פשוטה זו משרתת אותנו היטב; היא מאפשרת למתכננים, מתקינים, מתחזקים ורגולטורים לזהות בקלות מתזים לפי יצרן ומאפייני ביצועים, מה שבתורו מסייע להבטיח שהמתזים מותקנים כראוי כדי להבטיח את בטיחותם ההדדית של כולם.

מקורות: NFPA 13, תקן להתקנת מערכות מתזים, מהדורות 1994 ו-1999.