השריפה בכיכר One Meridian Plaza בשנת 1991 היא אחת מאירועי השריפה הנחקרים ביותר בהיסטוריה של גורדי שחקים. הלקחים ממנה כתובים בתקנים המגנים על מבנים כיום.
בערב ה-23 בפברואר 1991, החלה לבעור ערימת סמרטוטים ספוגים בשמן פשתן שהותיר קבלן בקומה ה-22 הריקה של מגדל משרדים בן 38 קומות בפילדלפיה. לאחר מכן, שריפה שנמשכה 19 שעות הרגה שלושה כבאים, פצעה 24 נוספים, כילתה שמונה קומות, והציתה את הרפורמה המשמעותית ביותר בתקני צינורות הניקוז והכיבוי באש בהיסטוריה המודרנית. הבניין היה One Meridian Plaza. הלקחים שהפיקה עדיין מעצבים את האופן שבו אנו מתכננים, מתקינים ומתחזקים מערכות כיבוי אש כיום.
אש שלא הייתה צריכה לבעור כל כך הרבה זמן
כיכר מרידיאן אחת נבנתה בשנת 1972 ונשלטה על ידי תקנות הבנייה של פילדלפיה משנת 1949, מסמך שלא הבחין בין מבנים רבי קומות לבניינים רגילים. במגדל לא היו מתזים אוטומטיים לכיבוי אש בקומות בהן בערה האש. כאשר פרצה אש בקומה ה-22, לא הייתה בו מערכת כיבוי קבועה שתעצור אותה.
מחלקת הכבאות של פילדלפיה הגיבה בסופו של דבר בתגובה של 12 אזעקות, והביאה למקום יותר מ-300 כבאים ו-51 פלוגות מנועים. אך השריפה טיפסה קומה אחר קומה, ללא הפרעה, במשך כמעט 24 שעות. קפטן דיוויד הולקומב, הכבאי פיליס מקאליסטר והכבאי ג'יימס צ'אפל איבדו את חייהם כאשר איבדו את התמצאותם בתנאי אש ועשן כבדים בקומה ה-28. עשרים וארבעה כבאים נוספים נפצעו.
האש נעצרה לבסוף לא על ידי מאות הכבאים בחוץ, אלא על ידי 10 מתזים אוטומטיים בקומה ה-30, הקומה הראשונה שבה דייר התקין מערכת מתזים כחלק משיפוץ. 10 המתזים הללו עשו את מה שכל תגובת מכבי האש לא הצליחה: לעצור את התפשטות האש האנכית. הבניין הוכרז תחת שליטה בשעה 15:01 ב-24 בפברואר.
כשל צינור הניקוז במרכז המשבר
בכיכר מרידיאן אחת הייתה מערכת צינורות מים. לכבאים הייתה גישה למים בכל קומה. אז למה הם לא הצליחו לעצור את האש?
התשובה טמונה במה שקרה כאשר כבאים חיברו צינורות וניסו לכבות את האש בקומות העליונות. מערכת צינורות הפליטה שודרגה בשסתומי הפחתת לחץ (PRV) ביציאות הצינורות בקומות 13 עד 25. שסתומי PRV נועדו לנהל את הלחצים הגבוהים והמסוכנים המתפתחים בקומות נמוכות יותר בבניינים גבוהים, תוך שמירה על לחצי יציאה בטווח שכבאים יכולים להתמודד איתו בבטחה. כאשר הם מכוונים כראוי, הם מהווים מאפיין בטיחות קריטי.
ב-One Meridian Plaza, שסתומי ה-PRV הותקנו בצורה לא נכונה ולא כוונו כראוי. במקום לספק לחץ שמיש, השסתומים הגבילו את לחץ היציאה ל-276 עד 414 קילו-פסקל בקירוב בקצה הפיה. באותה תקופה, NFPA 14 דרש לחץ שיורי מינימלי של 448 קילו-פסקל ביציאה המרוחקת ביותר בלבד, ולחץ היציאה המרבי הוגבל ל-689 קילו-פסקל ב-100 psi. השילוב של PRV שלא כווננו כראוי ולחץ מינימלי נמוך מדי הביא לכך שהכבאים לא יכלו לייצר זרמי צינור יעילים. הם לא יכלו לכבות את האש.
הדו"ח הרשמי של מינהל הכבאות האמריקאי היה ישיר בממצאיו: שסתומי ה-PRV שלא כווננו כראוי סיפקו לחץ לא מספק לצינורות של שירותי הכבאות, וכתוצאה מכך, האש הגיעה לעוצמה שהתפשטה ללא הפרעה מקומה לקומה. זו לא הייתה בעיית תכנון שנעלמה מעיניה במשך שנים ואז צצה תחת לחץ. השסתומים פשוט מעולם לא נבדקו, אומתו ותועדו כראוי לאחר ההתקנה.
מה השתנה: תגובת הקוד
השריפה יצרה שתיים מההתפתחויות החשובות ביותר בהיסטוריה של תקני הגנה מפני אש על בסיס מים.
NFPA 14 עבר שיפוץ במהדורת 1993.
הלחץ השיורי המינימלי ביציאה המרוחקת ביותר של צינור הניקוז הועלה מ-65 psi (448 kPa) ל-100 psi (689 kPa). לחץ הניקוז המקסימלי נותר בעינו, אך תפיסת אזורי הלחץ בצינור הניקוז עברה שינוי, והתרחק מסף גובה שרירותי של 84 מטר (275 רגל) ועברה לגישה מבוססת לחץ מערכתית שדחפה את המתכננים להשתמש באזורים לשליטה בלחץ ברחבי הבניין. שינויים אלה שינו באופן מהותי את האופן שבו מתוכננות מערכות צינורות ניקוז עבור תפוסה של מבנים רבי קומות.
NFPA 25 נוצר.
לפני 1992, לא היה תקן אחד ניתן לאכיפה המסדיר את הבדיקה, הבדיקה והתחזוקה של מערכות כיבוי אש מבוססות מים. הנחיות היו קיימות בצורת נהלים מומלצים ב-NFPA 13A ו-NFPA 14A, אך אלו היו המלצות, לא דרישות. One Meridian Plaza הדגים מה קורה כאשר התחזוקה נותרת בידי המלצות ולא בחובה. המהדורה הראשונה של NFPA 25 משנת 1992 שילבה את המסמכים הללו לתקן ניתן לאכיפה שנתן לבעלי מבנים, מנהלי מתקנים ורשויות בעלות סמכות שיפוט (AHJs) דרישות ברורות ומחייבות לפעילויות ותיעוד של ITM. NFPA 25 קיים, במידה רבה, בגלל מה שהשתבש ב-One Meridian Plaza.
ברמה המקומית, פילדלפיה העבירה חקיקה המחייבת את כל הבניינים שאינם למגורים שגובהם עולה על 23 מטר (75 רגל) להתקין מערכות ספרינקלרים אוטומטיות עד 1997. השריפה שלא ניתן היה לעצור באמצעות צינורות עומד בלבד הפכה לטיעון הברור ביותר האפשרי להגנה מקיפה מפני ספרינקלרים.
הלקח שעדיין רלוונטי גם היום
מערכת צינורות הניקוז ב-One Meridian Plaza לא הייתה מערכת כושלת ברגע ההתקנה. היא הפכה למערכת כושלת עם הזמן, עקב אימות לא מספק, רכיבים שלא הותקנו כראוי, והיעדר כל דרישה אכיפה לבדיקה ותיעוד ביצועים. מערכות ה-PRV היו במקומן. הן פשוט לא פעלו כראוי, ואף אחד לא בדק אותן.
זהו הלקח המתמשך של One Meridian Plaza: מערכת כיבוי אש שלא נבדקה, נבדקה ותוחזקה כראוי אינה מערכת כיבוי אש. זוהי תשתית שמחכה להיכשל.
פרק 6 של NFPA 25, הפרק המסדיר את מערכת צינורות הניקוז (ITM), מתייחס ישירות לסוג הכשל שתרם למותם של שלושה כבאים בפילדלפיה. הוא דורש:
- בדיקה ויזואלית של חיבורי צינורות, שסתומים ורכיבי מערכת במרווחי זמן מוגדרים
- בדיקות זרימה ובדיקות לחץ כדי לוודא שהמערכת מספקת את הביצועים בפועל הנדרשים על פי התקן, ולא רק את הביצועים שנרשמו בהתקנה.
- בדיקה תפקודית של התקני ויסות לחץ כדי לוודא שהם מכוונים כהלכה ופועלים במסגרת הגבולות הנדרשים.
- תיעוד של כל הפעילויות, כך שמצב המערכת יהיה עניין של רישום ולא של הנחה.
מכשיר PRV שמוגדר בצורה שגויה ומעולם לא נבדק יעבור כל בדיקה ויזואלית. הוא לא יעבור בדיקה תפקודית. One Meridian Plaza היא הסיבה לכך ש-NFPA 25 דורש את שניהם.
שריפות היסטוריות ורמת חיים
תקני כיבוי האש הנהוגים כיום לא נבעו מהתיאוריה. הם נבעו משריפות. השריפה במועדון הלילה קוקונאט גרוב בבוסטון בשנת 1942 עיצבה את דרישות היציאה והיציאה. השריפה בבוורלי הילס סאפר קלאב בקנטקי בשנת 1977 הביאה לשינויים בהודעות הדיירים ובקיבולת היציאה. השריפה במלון MGM גרנד בלאס וגאס בשנת 1980 שינתה את הדרישות לבקרת עשן והתקנת מתזים בבתי מלון רבי קומות. ו-One Meridian Plaza שינה את האופן שבו אנו חושבים על לחץ בצנרת, תכנון אזורים והחובה לתחזק את מה שאנו בונים.
זהו המודל שבאמצעותו קהילת כיבוי האש לומדת. שריפה חושפת פער. חוקרים מתעדים אותה. ועדות תקינה מגיבות. אימוץ התקנים מתבצע לאחר מכן. המערכת אינה מהירה, אך היא רצינית, והרקורד מראה שהיא עובדת.
האתגר הוא מה שקורה בין שריפות. הסטנדרטים משתפרים. בניינים נבנים בהתאם לדרישות החדשות. אבל בניינים קיימים מזדקנים, מערכות צוברות תחזוקה דחופה, והתנאים שאפשרו את One Meridian Plaza יכולים לחזור בשקט בכל בניין שבו ITM מטופל כפורמליות ולא כמחויבות פונקציונלית.
המחויבות של IFSA
הברית הבינלאומית לכיבוי אש מייצגת את היצרנים ובעלי העניין שבונים את המערכות המגנות על מבנים ועל האנשים שבתוכם. חברי IFSA מייצרים את רכיבי צינורות הניקוז, התקני ויסות הלחץ, חיבורי הצינורות, השסתומים וחיבורי מכבי האש המותקנים במבנים ברחבי העולם. יש לנו עניין ישיר בהבטחת שמערכות אלו לא רק מתוכננות ומותקנות כראוי, אלא גם מתוחזקות כראוי לאורך כל חיי השירות שלהן.
הלקחים של One Meridian Plaza אינם היסטוריה. אלו דרישות, שנכתבו ב-NFPA 14 וב-NFPA 25, שקיימות משום ששלושה כבאים לא חזרו הביתה. כיבוד מורשת זו פירושו התייחסות ל-ITM כחובה מקצועית ומשפטית שהיא.