שריפת הענק הקטלנית ביותר בארצות הברית מזה למעלה ממאה שנה הרסה לחלוטין את עיירת ציד הלווייתנים ההיסטורית להאינה באי מאווי, הוואי, וגרמה ל-97 מקרי מוות מאומתים, כאשר 31 בני אדם עדיין נעדרים. חברת החשמל של הוואי מסרה כי קווי חשמל שנפלו ברוחות עזות ככל הנראה גרמו לשריפה בשעות הבוקר המוקדמות של ה-8 באוגוסט 2003, אך קווי החשמל במערב מאווי היו מנותקים במשך יותר משש שעות עד שפרצה שריפה שנייה אחר הצהריים באזור להאינה, התלקחות אפשרית של השריפה המקורית שגורמים רשמיים סברו כי נכבשה. האש פרצה במורדות גבעות יבשות לעבר הקהילה בת 13,000 תושבים ששימשה בעבר כבירת ממלכת הוואי, והיעדר סירנות אזהרה או הודעות טקסט, בשילוב עם כביש פתוח אחד בלבד דרך העיר, אילצו רבים לנסות לעמוד בסופת האש במימי האוקיינוס הסמוכים בזמן שסירות בנמל בערו. מערכת 911 קרסה וברזי כיבוי האש התייבשו, והותירו את להאינה אוסף של שרידים מפוחמים של מבנים ומכוניות.
אחת הסוגיות שסביר להניח שתיבחן היא האם מערכת מתזים חיצונית להגנה מפני אש הייתה יכולה לעצור את השריפה, ולמתן את אובדן החיים והרכוש העצום. מערכות כאלה קיימות כבר יותר ממאה שנה, והוכיחו את עצמן כיעילות במקרים רבים. לדוגמה, מערכת מתזים חיצונית הותקנה בפונדק אולד פיית'פול בפארק הלאומי ילוסטון בשנת 1947, והיא זוכה להצלת מבנה העץ ההיסטורי משריפת נורת' פורק ששטפה את סביבת הפונדק בשנת 1988.
בעוד שאספקת המים הנדרשת למערכות הגנה חיצוניות גדולה, מתקנים בעיירות חוף כמו להאינה יכולים להסתמך על אותה טכניקה המשמשת באופן מסורתי להגנה מפני ממטרות של ספינות שייט, שבה אספקת מים מתוקים קטנה הזמינה אוטומטית יכולה להיות מוגברת על ידי מי מלח דרך ארגז ים במקרה חירום. עם זאת, ישנן גם שאלות בנוגע ליעילותן של מערכות המים בתנאי רוח חזקה. פיתוח מערכת לחץ גבוה מצפון לאי בשילוב עם הוריקן בלחץ נמוך מדרום לאי יצרו משבי רוח של יותר מ-97 קמ"ש בזמן השריפה בלהאינה.
מספר חברות קטנות מציעות כעת התקנת מערכות ממטרות לשריפות בר במערב ארצות הברית, בעוד שחברות באוסטרליה מוכרות "מערכות ממטרות לשריפות בר". רבות ממערכות אלו מבוססות על שימוש בממטרות מסתובבות מסוג טיפוח מדשאות, וניתן להפעיל אותן באופן ידני, מרחוק או אוטומטי באמצעות גילוי אולטרה סגול.
ה-NFPA, באמצעות תוכנית "Firewise USA" שמטרתה להפחית את הסיכון לשריפות יער, פרסמה דף מידע בן עמוד אחד שכותרתו "מערכות מתזים חיצוניות". דף המידע, שהופק בשיתוף פעולה עם שירות היערות של משרד החקלאות האמריקאי, משרד הפנים האמריקאי והאגודה הלאומית של יערני המדינה, מציין כי הערכות לאחר שריפה הראו שמערכות מתזים חיצוניות יכולות להיות יעילות בסיוע לבית לשריפה, אך מזהירה כי עדיין קיימות בעיות פוטנציאליות:
- אספקת מים נדרשת לתקופה שיכולה להימשך עד 8 שעות
- יעילותה של מערכת מוטלת בספק אם בית שכן בוער עקב חום קרינה מוגזם וחשיפה אפשרית למגע
- בעוד שניתן להפעיל את המערכות באופן ידני או על ידי מכשיר אוטומטי, יכולתן של המערכות להפעיל אותן על סמך חשיפה לגחלים לא נקבעה, וניתן להעביר גחלים עד למרחק של קילומטר וחצי מחזית להבה.
- שריפות היער המאיימות ביותר מתרחשות במהלך אירועי רוחות חזקות, אשר עלולות להשפיע על פיזור טיפות המים.
כתוצאה מכך, דף העובדות של ה-NFPA ממליץ לראות בממטרות חיצוניות רק תוספת לאסטרטגיות הפחתה שכבר מוכחות, כולל הפחתת דלקים פוטנציאליים סביב חזית הבית, הסרת פסולת מהגג והמרזבים, ושימוש בחומרי בנייה ועיצובים שאינם דליקים ועמידים בפני הצתה.
למרות שהפרסום מציע כי למחלקות כיבוי אש מקומיות עשויות להיות הצעות שיסייעו למזער את צריכת המים כאשר המערכת מוזנת מאספקה עירונית, הוא אינו מתחשב באפשרות שבעלי בתים יימנעו מלהתקין מערכות שירוקנו את האספקה הציבורית השולית במהלך שריפה, במיוחד באזורים כפריים.
הערה: קישור לתמונות לוויין של פארק בניאן קורט ואזורים אחרים בלהאינה שצולמו לפני ואחרי השריפה ניתן למצוא כאן: