שריפה בבניין מוזנח ביוהנסבורג, דרום אפריקה, הותירה אחריה לפחות 76 הרוגים ופצעה לפחות 50 נוספים. בין ההרוגים לפחות 12 ילדים. אנשים נראו קופצים אל מותם במהלך השריפה ב-31 באוגוסט 2023, כאשר היציאות נחסמו על ידי שערי אבטחה נעולים.
בתחילה טענו גורמים רשמיים כי הבניין בן 5 הקומות ברובע העסקים המרכזי של בירת דרום אפריקה היה מאוכלס על ידי פולשים. דווח כי מבנים נטושים והרוסים נפוצים באזור, והבניין הספציפי הזה הוצג במאמר שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס שתיאר את התנאים המידרדרים בעיר זו, המונה 6 מיליון תושבים. כמעיד על ההידרדרות, דיווח המאמר בטיימס כי במאי בחרה העיר את ראש העיר השישי שלה בתוך 22 חודשים.
בתקופת האפרטהייד, הבניין שימש כנקודת ביקורת לעובדים שחורים, הנפיק אישורי כניסה להגבלת תנועות, ועדיין היה בבעלות העיר. עם זאת, קריסה ברגולציה הממשלתית אפשרה לכנופיות פשע להשתלט על בניינים ריקים, ולדרוש דמי שכירות מאלה הנואשים למצוא מחסה. תושבת אחת ששרדה דיווחה לרדיו הציבורי הלאומי (NPR) שהיא הגיעה ממדינה אפריקאית ענייה יותר כדי לחפש חיים טובים יותר, ויחד עם שני ילדיה וחברה, התגוררה בצריף מאולתר שנבנה בתוך הבניין, עבורו שילמה ל"קרטל" כ-60 דולר לחודש.
גורמים רשמיים מאמינים כי עד 200 בני אדם התגוררו בבניין לפני השריפה, תוך שימוש בסידורי בישול וחימום מאולתרים. מאחר שהשריפה פרצה במהלך הפסקת חשמל, יש חשד שנרות היו הגורם לה.
השריפה הזכירה במידה מסוימת את שריפת "ספינת הרפאים" ב-2 בדצמבר 2016, שהתרחשה באוקלנד, קליפורניה, בארצות הברית, וגרמה למותם של 36 בני אדם. כמעט כל הקורבנות היו אנשים שהשתתפו במסיבה בקומה השנייה שנבנתה בתוך מה שהיה בעבר מחסן לשעבר בגודל 918 מ"ר (9880 רגל רבוע) שנבנה מבלוקים של בטון. למרות שהבניין ממוקם באזור תעשייה והושכר כנכס מסחרי, הוא הוסב באופן בלתי חוקי למבוך של חללי עליית גג בהם שוכנו 25 אמנים יחד עם בן משפחה של הדייר הראשי. הבניין היה מלא בחומרים דליקים, כולל גרם מדרגות עשוי משטחי עץ. הסיבה המדויקת לשריפה מעולם לא נקבעה, אם כי היה חשד שמקורה היה חשמלי. דווח כי רשת של כבלי הארכה סיפקה חשמל לבניין, שהוזן ממוסך פחחות רכב סמוך דרך חור בקיר. חוקי הבנייה והאש לא נאכפו כראוי, ובשנת 2020 העיר אוקלנד יישמה תביעות על סך 33 מיליון דולר, כולל 9 מיליון דולר לאדם אחד ששרד אך עם פציעות לכל החיים. חברת Pacific Gas & Electric ומשפחת נג, שהייתה בעלת הבניין, הגיעו גם הן לפשרה על סכומים שלא פורסמו. הדייר הראשי הודה בסופו של דבר ב-36 סעיפי הריגה ברשלנות.