דיווחים אחרונים המפרטים את מקור השריפה הקטלנית במגדל גרנפל בלונדון מצביעים על כך שמערכת מתזים אוטומטית יכלה למנוע את הטרגדיה. על פי משטרת לונדון, השריפה שפרצה ב-14 ביוני, שגרמה למותם של לפחות 79 בני אדם, החלה במקרר בדירה בקומה הרביעית, ולאחר מכן התפשטה לחיפוי החיצוני הדליק של הבניין. אילו הייתה מותקנת בבניין מערכת מתזים אוטומטית, היה צפוי שהיא תתערב ותמנע מהאש להגיע לחלקו החיצוני של הבניין.
רוב אסונות השריפה הגדולים כרוכים בהפרת תקנות או בטעות אנוש, וייתכן שהשריפה במגדל גרנפל אינה יוצאת דופן. תשומת לב רבה ממוקדת בעובדה שהפאנלים המצופים אלומיניום ששימשו בחלקו החיצוני של הבניין הכילו ליבה מפלסטיק דליק. למרות שחיפויי האלומיניום נועדו למנוע הצתה מקרית של הפאנלים, החשיפה מהאש בתוך הבניין, על פי הדיווחים, הציתה את המכלול החיצוני, וגרמה להתפשטות מהירה של האש.
עם זאת, לדברי מהנדס כיבוי האש ראס פלמינג, המשמש כמנכ"ל איגוד מתזים בינלאומי (IFSA), "למערכות מתזים אוטומטיות יש יכולת ייחודית לפצות על מגוון רחב של ליקויים אחרים בשריפה". הוא מציין שבשנות ה-90, מינהל השירותים הכלליים של ארה"ב ביקש מהמכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה (NIST) לחקור את יכולותיהן של מערכות מתזים אוטומטיות ואת רמת ההגנה שניתן לצפות לה. NIST דיווח על שלוש יכולות בסיסיות. הראשונה הייתה היכולת למנוע מחדר תחילת האש להתלקח, תופעה שבה כל החומרים הדליקים מתלקחים. השנייה הייתה היכולת של מתזים להגביל אש לגודל מרבי שלא יעלה על 1 מגה-וואט, בערך קצב הבעירה השיא של כיסא מרופד יחיד. השלישית הייתה היכולת של מתזים למנוע מלהבות לעזוב את חדר תחילת האש. פלמינג מציין כי "אם מערכת מתזים אוטומטית הייתה קיימת כדי להתערב, שריפת מגדל גרנפל לעולם לא הייתה צריכה להגיע לחלק החיצוני של הבניין". דעה זו נתמכת על ידי דו"ח על חיפוי חיצוני דליק שפורסם בשנת 2014 על ידי קרן המחקר להגנה מפני אש, ובו ההצהרה "המסקנה היא שמערכות ספרינקלרים עשויות להשפיע על הסיכון להתפשטות שריפות פנימיות לקיר החיצוני ולהפוך לשריפות קירות חיצוניות".
יכולתן של מערכות ספרינקלרים אוטומטיות לכיבוי אש זוכה כעת להכרה בבריטניה בעקבות טרגדיית השריפה בגרנפל. למרות שהממשלה הלאומית טרם פעלה, ערים ועיירות בודדות כבר הודיעו על תוכניות לשפץ את בנייני המגורים הציבוריים שלהן במערכות ספרינקלרים. אלה כוללות את ברמינגהם (213 בנייני מגורים), קרוידון (25 בנייני מגורים), שפילד (24 בנייני מגורים) וסטוק-און-טרנט (16 בנייני מגורים). בעוד שזו עובדה מצערת של הגנה מפני שריפות היא שהתקדמות נעשית לרוב בעקבות טרגדיות, IFSA מברכת את פעולתן של קהילות אלו על הצעד המכריע שלהן לשיפור הבטיחות עבור אזרחיהן.