בוובינר IFSA זה, ג'ים לייק, סגן נשיא להדרכה ב-Viking Corporation ו-40 שנות ניסיון בתחום כיבוי אש (עם תפקידים קודמים ב-NFPA וב-NFSA), בוחן כיצד כיבוי אש למבני חניה עובר עיצוב מחדש על ידי החלפת כלי רכב, החלפת מבנים וסדרה של שריפות בינלאומיות גדולות. ג'ים מארגן את המושב סביב שלושה נושאים: התפתחות הסיכון, הנחיות ההגנה הנוכחיות וסוגיות מתפתחות שעדיין חסרות סטנדרטים ברורים.
הסיכון השתנה באופן דרמטי - ממכוניות כמעט מפלדה של שנות ה-20 ועד כלי רכב מודרניים עם תכולת פלסטיק משמעותית וסוללות ליתיום-יון - מה שגרם לשריפות גדולות יותר ומתפשטות מהר יותר, כולל שריפות בריכות שחייה כתוצאה ממיכלי דלק מפלסטיק קרועים. ראוי לציין כי שריפות המבנים ההיסטוריים האחרונים במבני חניה (ליברפול 2017, סטאבנגר ומונסטר/אוסנבריק 2019, לוטון 2023) לא התחילו על ידי כלי רכב חשמליים; הן היו שריפות כלי רכב קונבנציונליים שחבילות הדלק המודרניות שלהן גרמו לחומרתן.
ג'ים עוקב אחר הנחיות ההגנה על פני הקודים והתקנים: ה-IBC עדיין פוטר מבני חניה קטנים ופתוחים, בעוד ש-NFPA 101, NFPA 5000 ומהדורת 2023 של NFPA 88A דורשות כעת מתזים בכל מבני החניה ללא קשר לפתיחות. הוא מסביר את סיווגי הסיכונים של NFPA 13 (קבוצת סיכונים רגילה שתיים עבור מבנים ללא מעקות רכב; קבוצת סיכונים נוספת שתיים שבהם קיימים נוזלים דליקים ושריפות מוגנות), משווה אותם לגיליונות הנתונים 7-15 ו-3-26 של FM Global, ומעביר דרך חמישה תרחישי תכנון. המושב מסתיים בבעיות חזיתיות - מבני חניה אוטומטיים, כלי רכב חשמליים ומערכות אחסון אנרגיה (שם מים שולטים במקום מכבים שריפות ליתיום-יון), כלי רכב המונעים בדלק חלופי, והשאלה הקשה של הערכה או שדרוג של מערכות ישנות יותר - בתוספת הנחיות ISO הקרובות ובדיקות אש בקנה מידה מלא של NFPA.